<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת חיי שרה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב [ובגדים] ויתן לרבקה [בראשית כ"ד]. מכאן נהגו בצרפת לקדש הכלה מיד באותו מעמד של ארוסין. ונראה לי דמכאן נהגו כמו כן לשלוח לכלה מתנות קודם הנישואין והם נקראו סבלונות.
<h2>דף מא.</h2>
הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה וגו' [בראשית כ"ד]. אע"פ שהייתה עדיין קטנה. מכאן נהגו בצרפת להשיא בנותיהם כשהן קטנות ולקדשם, משום צניעות.
<h2>דף נ.</h2>
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב [ובגדים] ויתן לרבקה [בראשית כ"ד]. מכאן נהגו בצרפת לקדש הכלה מיד באותו מעמד של ארוסין. ונראה לי דמכאן נהגו כמו כן לשלוח לכלה מתנות קודם הנישואין והם נקראו סבלונות.
<h2>דף ע.</h2>
הוא ישלח מלאכו לפניך ויברכו את רבקה [בראשית כ"ד]. מכאן נהגו האשכנזים לומר אליהו הנביא בנישואין [במוצאי שבת].
<h2>דף עו.</h2>
והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה וגו' וירץ העבד לקראתה [בראשית כ"ד]. משמע דמיד הייתה מקובלת לו אע"פ שלא הכיר אבותיה, מכאן [פסק] דאין בודקין למעלה מגוף טוב ומעשים טובים, אע"פ שאבותיה אינם הגונים כ"כ, ובלבד שלא יהא פסול משפחה או פגם.
